תעשיות רדימיקס ישראל בעמ נ' גוליבר בטיחות פורצת דרך בע"מ ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשה לביטול פסק דין בתובענה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, ע"ס 8,590 ש"ח.

הערה מקדמית: אציין כי בנוגע לנתבע מס' 2 ניתן צו לכינוס נכסים ע"י ביהמ"ש המחוזי בירושלים, במסגרת תיק פש"ר 14001-11-11, ולפיכך אין החלטה זאת נוגעת לנתבע מס' 2, אשר ההליכים כנגדו מעוכבים מכח צו כינוס הנכסים. ככל שבדעת התובעת לדרוש תשלום מאת הנתבע מס' 2, עליה לפנות ולהגיש תביעת חוב במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

התובענה נסמכת על "הצעה לבטון וטיט", מיום 8.8.2010, עשויה בידי הנתבעת ובערבות הנתבע מס' 2, וכן על חשבונית מס שמספרה 156717 ע"ס 12,470 ש"ח, המפנה ל- 6 תעודות משלוח שונות, בהיקף מצטבר של 35 ממ"ק בטון. ע"ח הסך הנ"ל שולם תשלום חלקי בלבד, ולפיכך הוגשה תובענה בנוגע ליתרת החוב על פי כרטסת הנה"ח של התובעת.

ביום 14.3.2011 ניתן פסק דינה של כב' הרשמת ש. פומרנץ, המקבל את התובענה בהיעדר הגנה מטעם הנתבעים.

הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ביום 31.3.2011; בכל הנוגע לסיבת האיחור בהגשת כתבי טענות, טוענים הנתבעים כי סברו כי המועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן הוא נדחה, ובשל אותה טעות בתום לב, לא הגישו בקשתם במועד הקבוע לכך על פי דין. לגופו של עניין, טענו הנתבעים, כי סופק להם בטון בערכים בסך כ- 5,000 ש"ח ולא יותר מכך, ומאחר ושולם על ידם סך 5,000 ש"ח, הרי שלא נותרה כל יתרת חוב. עוד טוענים הנתבעים כי התובעת הסתירה את אותו תשלום ע"ס 5,000 ש"ח, וכן נטענו טענות הנוגעות להליך המו"מ.

התובעת השיבה לבקשה לביטול פסק דין, וצירפה את העתקי תעודות המשלוח החתומות בגין האספקה אשר בוצעה על ידה לאתר העבודות. יתר על כן, הפנתה התובעת לכרטסת הנה"ח, שם נזקף לזכות הנתבעים התשלום ע"ס 5,000 ש"ח, אשר לא הוסתר, כפי שנתברר בדיעבד.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. הואיל ובמקרה זה, אין מדובר בפגם אשר נפל במתן פסק הדין בהיעדר הגנה, הרי שמדובר בביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

בכל הנוגע לטענות ההגנה, הרי שחלקן הניכר, נדחה, ויתרתן קלושה. הטענות הנוגעות לאי זקיפת התשלום אשר בוצע בפועל, או לצורך הנדרש ב"אישור מחלקת האשראי", אין בהן כדי להקים הגנה בפני התובענה, שכן הטענה הראשונה הוכחה כשגויה, והאחרת אין לה קשר לחבות בפועל.

טענת ההגנה הנוספת, הינה הטענה כי 35 ממ"ק בטון לא סופקו, ומדובר בטענה קלושה. ב"כ התובעת הציג בפני הנתבעים את תעודות המשלוח החתומות על ידי מזמין העבודה, והוצגה אף בדיקת בטון. לגישת התובעת, תעודת הבדיקה מעידה על יציקת נפח בטון של 24 ממ"ק (וזאת בנוגע לשלוש מתוך שש תעודות המשלוח). האמירה כי סופקו לא יותר מ- 14-15 ממ"ק בטון (וזוהי טענת ההגנה), קורסת לחלוטין, כאשר העבודות אשר בוצעו על ידי הנתבעת 1, בגין בדיקת חלק מהעבודה, עולות בכ- 60% על ההיקף הנטען על ידי הנתבעים.

יוצא אם כן, כי התובעת שלחה לכאורה, 6 משלוחים של בטון, בהיקף של 35 ממ"ק. הנתבעים טוענים כי נשלח 14-15 ממ"ק בלבד, ובדיקת מומחה לגבי חלק מהמשלוחים, בוצעה לגבי 24 ממ"ק. ברור, כי כמות הבטון אשר סופקה, הינה בהיקף של 24 ממ"ק או יותר מכך, ולא ניתן לקבל את האמירה כי סופקה כמות נמוכה יותר.

אדרבא, צירופן של שלוש תעודות המשלוח הנוספות, מביא לאותה התוצאה ממש, כפי שהיא נטענת על ידי התובעת, ויוצא כי טענות ההגנה נדחות במלואן. אמנם, ביהמ"ש אמור ליתן מענה ולסייע בידי נתבע, ככל שתועלה טענת הגנה אפשרית; ואולם הטענה קורסת לחלוטין, כאשר גורם חיצוני ביצע בדיקות בטון המהוות דחייה מוחלטת של טענת ההגנה בהקשר זה.

הבקשה לביטול פסק דין, נדחית לפיכך. הנתבעת מס' 1 תישא בהוצאות התובעת בסך 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: